אביב 2005, פתחתי בלוג בישראבלוג. אני חושב שרציתי לבטא את עצמי. לא היה לי יותר מדי מה לכתוב, ורוב הפוסטים היו העתקים של שירים שאני אוהב. כנראה היה לי יותר קל לבטא את עצמי באמצעות אחרים. הבלוג ננטש תוך זמן קצר.
מרץ 2006: מערכת הבחירות היתה בעיצומה, והלכתי לאיזה כנס עם עמי איילון שהיה בסוף העולם, נדמה לי בשכונת צהלה. לא היה לי אוטו אז וחיפשתי טרמפ למרכז העיר. ככה פגשתי את הכוסית עם אובססית השואה ואת שוקי גלילי. דיברנו על פעילות בטוקבקים כדי להוות קונטרה למגיבים בשכר של הימין. ככה הגעתי לבלוג שלו ולבלוגים אחרים.
אפריל 2006: דיוני הקואליציה היו בעיצומם, ודרך הבלוג של שוקי הכרתי את איתי אשר, לימים עבודה שחורה. באותו זמן התפטרתי מהעבודה.
מאי-יוני 2006: בעיר טרוחיו שעל חוף האוקיינוס השקט בפרו פגשתי את באס ואלקו - זוג הולנדים חביבים שהיו בחודש ה 20 לטיול, והם היו רחוקים מסוף הטיול. הם הפנו אותי לאתר שלהם, בו הם תיארו את מסעם בהולנדית ובאנגלית. נדלקתי.
יולי 2006: בחזרה בתל אביב. איתי מרים את עבודה שחורה, ואני מצטרף אליו מייד. שוב מסתובב בבלוגים, ובא לי גם מקום משלי. ראיתי שרבים כותבים בשמם המלא, ורציתי שמה שאני כותב, לטוב או לרע, יהיה מזוהה איתי. העדפתי אתר עצמאי, בהשראת ההולנדים, וגם כדי שתהיה לי יותר אפשרות לשחק עם עוד רכיבים חוץ מבלוג (לא ממש עשיתי עם זה משהו).
בעשרה ביולי הרמתי את העסק. היו לי הרבה חששות. לא ידעתי אם אוכל להתמיד בכתיבה (שאני לא מנוסה בה) ואם יהיה לי מה לכתוב. החלטתי שאני אתחיל בתיעוד הטיול לפרו (בשיטת הבקדייטינג). חוסר התעסוקה באותה תקופה איפשרו לי זמן להשקיע. המלחמה שפרצה יומיים אחרי פתיחת הבלוג נתנה לי הרבה חומר לכתוב עליו.
מספטמבר אני עובד, וכבר תפסתי את השוונג בשביל להמשיך לכתוב למרות שכעת יש לי פחות זמן. אני חושב שגם הכתיבה שלי השתפרה, אם כי היא טעונה שיפור עצום.
ולמה אני כותב?
- זה כיף!
- יש לי דברים להגיד בכל מיני נושאים, ואני לא רוצה שהם ייפלו לתהום הנשיה.
- זאת דרך מצויינת להכיר אנשים חדשים עם תחומי ענין דומים.
- זאת דרך מצויינת לקבל פידבק על מה שאני כותב. לצערי קיבלתי יותר פידבק ורייטינג בעקבות ביקורת שלילת לה זכיתי. יש רייטינג בקונטרוורסיה! אלה החיים. הייתי שמח אם הייתי זוכה ליותר תגובות ורייטינג שבאים באופן חיובי. רוצה שיאהבו אותי. כמו כולם, לא?
כדי לעשות לי את החיים קלים, אני מעביר את השרביט לכל אלה שהעברתי להם את השרביט במשחק הקודם. רק עידן גזית בא לשחק איתי במשחק הקודם. כפרה עליך!
אם מישהו אחר מעונין לשחק, הוא מוזמן גם בלי הזמנה רשמית…
הו, מעניין מאוד!
שלא לדבר על זה שגם אתה עברת סאגה מעניינת בדרך החתחתים לבליגה העצמאית והמאושרת!
“ושם פגשתי את שוקי גלילי”, הא? ומה אני, עז? ואחר כך אתה עוד רוצה שאני אשתתף במשחקים שלך?
שרון, תודה! אצלי הסיפור די קצר לעומת שלך…
kusit3g, את צודקת. תיקנתי. למעשה, פגשתי אותך מספר דקות לפני שפגשתי את שוקי. באותם ימים רחוקים עוד לא היית עדיין בלוגרית. אבל כבר אז היית חוצבת להבות…
[...] החיים שלי. דווקא בשנה האחרונה, בה אני מקשקש בבלוגים (סיפור הבראשית שלי), אני לא עוסק בפיתוח אינטרנט. ואולי טוב [...]
[...] למה אני כותב ואיך הגעתי לזה [...]