סומנתי על ידי מרג’ במשחק ה tagging של הבלוגוספרה. עכשיו מוטל עליי לכתוב חמישה דברים שלא ידעתם עליי ו”לתייג” 5 אנשים נוספים. אני אתחיל מהמוטיב של מרג’:
- בכיתה י”א חבר שלי ואני הורחקנו לצמיתות משיעורי ספרות, אחרי שהפרענו באופן סדרתי. ההחלטה בוטלה תוך שבוע (אולי כי היינו מיודדים עם הבת של המורה).
- עדר של כבשים התנפל עליי בעת מילוי משימה צבאית. המשימה היתה להאכיל אותן.
- כבר לפני כשנתיים פתחתי בלוג בישראבלוג די מדכא, אבל הוא לא נמשך יותר מחמישה פוסטים, ונטשתי אותו.
- אני אוכל כמעט הכל. יש דברים שאני אוהב יותר (חיות וחריף) ואוהב פחות, אבל הכל נכנס לפה.
- אני תל אביבי מלידה (זן נדיר), אבל לא ממש גדלתי כאן (מאוד לא פשוט).
ועכשיו אעביר את הלפיד: יונית, עופרניקוס, עידן דורפמן, גיא ווסט, עידן גזית.
זאת בחירה אקראית מתוך הבלוגים שאני קורא, ושלא ידוע לי ש”תויגו”.
ועוד משהו קטן: אתמול הטפתי לשימוש בפלאגין תגובות למייל, והוא ממש לא עובד, וזה מדכא אותי. גם אחת מתוכנות הסטטיסטיקה לא עובדות, וה FTP זוחל. גם החיים לא משהו! בקיצור, אני מתכוון להכניס את הבלוג למוסך, לעבור ספק, לשדרג את גרסת הוורדפרס, להחליף עיצוב, ועוד שינויים. אז אם בימים הקרובים דברים פה לא יעבדו, אז זה בכוונה!
אני אוהבת אותך. בחיי.
תודה, אני מסמיק.
אני מקוה שזוגתי תפספס את התגובה שלך…
טוב. אני לא מבינה למה הצבא הטיל עליכם להאכיל כבשים!
(ואוף. כל הטובים תפוסים!)
שרון, לנחלאים ששמרנו עליהם היה פגש גרעינים בפיקוד. אני בקושי מבין מה כתבתי עכשיו.
גם אני הייתי בן גרעין בנח”ל. נשלחנו לשמור על היאחזות בבקעה, ולחיילים שהיו מוצבים שם באופן קבוע היו סידורים. שאלו אותנו אם נוכל להאכיל אותם ונתנו לנו הסבר פשוט. הלחיצו אותנו שהטלאים לא יוכלו יותר מדי, ושנדאג לפזר את דפי החציר בצורה שוויונית. כשחברי לנשק ואני נכנסנו עם דפי החציר לתוך המתחם שלהם, הם כמעט אכלו אותנו (עירוניים שכמותנו) ומצאנו את עצמנו זורקים את האוכל באוויר וממלטים את נפשנו משם.
זה מה שאני זוכר. החייל האמיץ ד’ אולי זוכר יותר פרטים.
די, אני שוב מסמיק. (אפשר להמשיך).
צריך עזרה בשדרוגים שינויים וכיוב’ ?
כן,
אני בהחלט זוכר עוד כמה פרטים…
יותר נכון תמונות זוועה בראש.
קיבלנו רשימה כמה תבן(תבן/חציר/קש משהו כזה) אמורה כל כבשה לאכול. חשבנו נחלק את האוכל כמו לדגים באקווריום… מהרגע שהכבשים ראו את האוכל, התנפלו עילנו כמו מתנחלים בהתנתקות- בנחישות וללא רגישות!
הטלאים כמעט אכלו אותנו חיים, פשוט פיזרנו באוויר את כל התבן וברחנו על נפשנו.
יוחאי עוד היה האמיץ בין שנינו
ויוחאי אם תרצה 5 דברים עלי-
1.אוהב כבשים(בעיקר את הצלעות ועם רוטב)
2.פרצה שריפה מאוחרי הש.ג. בו שמרתי ולא שמתי לב עד שמכבי אש הגיעו…
3.פעם ראשונה שהברזתי משיעור היה בגן, בגיל 3. לא הצלחתי להגיע עם הגננת להסכמה
בנוגע לחגיגות חנוכה.
4.אין לי בלוג
5.באמת.
4. יאללה תפתח בלוג. חבל שהמלים שיש לך להגיד יישארו באוויר.
5. נו?
טוב, אחרי שהפסקתי לצחוק מסעיף 2 של החייל ד’,
החלטתי לכתוב גם 5 דברים עלי… בכל זאת. (הממ. לא קל למצוא משהו. אתה יודע עלי לא מעט).
1. אני ואח שלי נולדנו בדיוק באותו תאריך בהבדל של 4 שנים (ואף פעם לא חגגו לי במשפחה יומולדת לבד. וזה כיף
יש בזה משהו מיוחד.)
2. בסביבות גיל 10 התחביב שלי היה לנסות להרוס את המחשב. בגיל 27 זה עדיין אותו תחביב. אבל עכשיו משלמים לי על זה. אז פשוט היו צועקים עלי.
3. הפעם הראשונה שלי היתה לצלילי U2. אוסף שנקנה בימים הטובים שעוד טיילנו בטירה
4. התחלתי להעתיק שיעורים בכתה ה’ ומאז לא הכנתי יותר.
5. לא אכלתי עוף מגיל 10 עד גיל 25 כי לא הייתי מוכנה לגעת בו. עכשיו אוכלת חזה עוף בלבד. לא מסוגלת להתקרב לחלקים אחרים. וגם לא לדגים. איכס.
לא היה פשוט…
אה, ויהיה בסדר. ממש בסדר. לא לדאוג…
הבת שלי במעבה אפריקה והיא מספרת שהאוכל מצויין. אני לא מעזה לשאול אלו חיות היא אוכלת.
שושי, נראה לי שאם מבשלים / צולים את האוכל בטמפרטורה מספיק גבוהה, החיידקים מתים…
אח”י דקר, סליחה על התגובה המאוחרת, אני אשמח לעזרה / ייעוץ. תודה רבה. אני כבר אפנה במייל.
[...] I was tagged by Yohay over at things.co.il, and by the time I got around to writing it, I also got tagged by Nominally Challenged. [...]
[...] כדי לעשות לי את החיים קלים, אני מעביר את השרביט לכל אלה שהעברתי להם את השרביט במשחק הקודם. רק עידן גזית בא לשחק איתי במשחק הקודם. כפרה עליך! אם מישהו אחר מעונין לשחק, הוא מוזמן גם בלי הזמנה רשמית… [...]
[...] בוודאי מוכר כחייל האמיץ ד’ מסיפור הכבשים מתוך משחק חמישה דברים. מדובר בחבר עוד מימי הצבא, שנתברך בכשרון דיבור בכמעט כל [...]
[...] לא היתה משחקיאדה בבלוגוספירה. הנה השטויות שכתבתי במשחק הראשון בו השתתפתי. הפעם תוייגתי על ידי מיכל, לכתוב שבעה דברים [...]