things.co.il

לא. אני לא חבר בכת של מריחי מפעלים מזהמים. שאיפת האוויר המזוהם אותם מייצרים מפעלים כימיים אינה משאת נפשי. לא שאפתי כימיקלים ריחניים מרצוני הטוב.

פשוט גרתי בבאר שבע.

במסגרת יום השידורים המיוחד של הבלוגוספירה נגד המפעלים המזהמים, להלן כמה נגיעות שלי בזיהום אוויר, או פלישתו לריאותי. אתחיל בבאר שבע, ואמשיך עם דוגמא קשה: חיפה כימיקלים דרום.

לילות של ברום

בבאר שבע, המטרופולין הרביעי בגודלו במדינה, יש כמעט כל לילה ריח כבד של ברום. למי שלא גר בבאר שבע, או במקומות אחרים בהם יש פליטה של ברום, קשה להסביר את הריח. מי שגר בדרום, מכיר את החמיצות הזאת שיושבת בלילות באוויר.

זה מגיע ממפעלים מזהמים ברמת חובב, מחיפה כימיקלים דרום, ממפעלים במישור רותם, או ממקומות אחרים. זה לא משנה. ברום הוא חומר רעיל. כשמתהפכת משאית המובילה ברום, נדרש צוות חילוץ וטיהור מיוחד כדי להצמודד עם הסכנה. גם כשהחומר לא מרוכז כמו במשאית הפוכה, הוא רעיל ומזיק.

באר שבע היא לא ישוב ספר המגן על מפעלים חיוניים מפני האויב. באר שבע היא עיר לא קטנה, של 180,000 תושבים הנמצאת בלב המדבר, עם מרחבים לגידול העיר לכל כיוון. אני כבר לא גר שם 4 שנים, אז אני לא יודע מה המצב כיום, אבל ב 15 שנים שגרתי שם, הרחתי את זה טוב מאוד.

למישהו אכפת? כנראה שלא.

דוגמא לזיהום והתעללות בעובדים - חיפה כימיקלים דרום

חיפה כימיקלים דרום, שהוזכר קודם הוא מפעל מזהם. קנס מצחיק של 40,000 ש”ח הוטל עליו בגין זיהום. המפעל, בבעלות אריה גנגר, מומן ממענקים ממשלתיים שגרמו הפסד של 40 מליון דולר למדינה. במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, זיהום אוויר בלתי סביר הולך ביחד עם התעמרות בעבדים בעובדים.

אריה גנגר, בעלי המפעל, מקורב לרה”מ לשעבר שרון. חוץ מהמענקים האלה, הוא גם דיכא ביד קשה התארגנות עובדים. הסרט “שביתה”, עליו אני ממליץ בחום, מלווה את מאבק העובדים, שבסך הכל ביקשו לקבל מים חמים במקלחות, ויחס מנומס מהמנהלים.

הקטע שהימם אותי בסרט, הוא כאשר כוחות משטרה נשלחו “בהוראה מגבוה” כדברי השוטרים לפנות את שער המפעל אותו חסמו העובדים, תוך טענת שווא שאם המשלוח לא ייצא בזמן, הימצאותו במפעל מסוכנת. לשוטרים היה ברור שמדובר כאן על אקט לשבירת השביתה, ולא למניעת שום סכנה.

את העובדים שהמשיכו להתבצר במפעל פגשו אגרופי הבריונים שנשכרו על ידי גנגר. זכות ההתאגדות הגיעה לבית המשפט, שפסק לטובת העובדים. ההנהלה מיהרה להצהיר שהיא מכבדת את ההחלטה, ובד בבד פיטרה את המארגנים לאט לאט, והקימה ועד בובות שהוא חסר יכולת לשנות משהו.

ב 2005, שנתיים אחרי השביתה, המצב נותר עגום: אין באמת ועד, וההנהלה מתנכלת לעובדים לשעבר.

אם מישהו יודע מה קורה שם היום, אשמח לדעת.

ואם אינכם מצליחים להשיג את הסרט, אשמח לצרוב לכם עותק על גבי DVD. עליי. צרו קשר