כך תשדרגו שניצל גרב

כיף לאכול אבל לא למה להשקיע בבישול? אני לא נהנה מזה. במלאת שלוש שנים וקצת לפרסום המתכון לעגבטונה, החלטתי לשתף את הציבור בפיתוח חדש של אוכל לעצלנים.

מדובר על אחד המאכלים הנפוצים: שניצל. כמובן שלא הכנתי את השניצל. קניתי חבילה קפואה של שניצלים מהסופר בצבע כתום אחיד. להלן – שניצל גרב. החבילה הכחולה יותר טובה מהירוקה. יותר מזכירה עוף

אם כן, יש לנו שניצל במקפיא ועכשיו צריך לחמם אותו. הוא ייצא הרבה יותר טעים אם נחמם אותו בטוסטר, נכון? אבל אז צריך נייר כסף וחשוב להשגיח שלא יישרף. זמן ההשגחה הוא זמן בו לא בודקים מייל. חבל!

מצד שני, שניצל גרב במיקרוגל לא יוצא ממש טעים. לעתים הוא עלול להעלות מחשבות על צמיג שחוק. וכאן בא השדרוג. נדרש כאן מאמץ מסויים: יש להשתמש בסכין. הרעב העצלן בדרך כלל משתמש רק במזלג – פחות כלים לשטוף. אבל הפעם משקיעים!

חותכים עגבניה (רגילה או שרי – המתכון גמיש כמו השניצל) על צלחת. כעת מוציאים את השניצל מהמקפיא, מניחים על הצלחת ומעבירים את פלחי העגבניות מעל השניצל. אם השתמשתם בצלחת נוספת – טעיתם.

ועכשיו שלב הבישול – מכניסים את הצלחת למיקרו לשלוש דקות, ובינתיים עושים סידורים. בהישמע צלצול המיקרו, מוציאים ומגישים לעצמכם. אם הכל קר, כנראה הכנסתם את הצלחת למקרר. תוציאו את הצלחת מהמקרר ותכניסו אותה למיקרו.

העגבניות המעוכות והרותחות נותנת לשניצל הגרב טעם יותר חי ומזכירות לכם שעגבניות על האש זה טעים. לא, אין טעם של אש, אבל המחשבה מסיחה את הדעת.

שילוב הצבעים כתום / אדום יגרום לכם סיפוק עצמי על ההשקה, והמאכל באמת יוצא יותר טעים מסתם להפשיר במיקרו. בתיאבון!

לא צילמתי. הייתי רעב

חליבה עירונית

בבנק שלי אוהבים לפנק אותי בעמלות. איך אני יודע? בסוף השנה הם מחזירים לי 20% מהעמלות (לא כולל ניירות ערך) וזה יוצא מלא כסף. זה עוד אחרי שיש לי חבר יקר, ת’ (אות בדויה) שעוזר לי לעגל פינות. כשהם אומרים “אנחנו ננצח”, אני זה שמפסיד.

החלטתי להיכנע לפרסומות, ולבדוק את בנק מזרחי, עם הקמפיין של “להעביר את דביר”. אכן חזרו אליי מהר והזמינו אותי לפגישה בבנק. הוכנסתי לחדר עם שלוש בנקאיות נאות שדיברו אתי על 50% הנחה בעמלה פה, 70% אחוז שם. התחלה מבטיחה.

אבל כמו בכל סייל של חנות אופנה, הורדת האחוזים לא עושה את המחיר נמוך. אחרי שחפרתי כדי להבין כמה שקלים אשלם, גיליתי שזה לא יוצא בהכרח יותר זול. כמו כן, לסוגיות הספציפיות שהעליתי, (צ’קים במט”ח אם שאלתם) בנק מזרחי לא הצליח לספק תשובות מספקות. לא יותר גרוע מהבנק שלי, אבל גם לא מספיק טוב.

השארתי את שלוש הבנקאיות ללא לקוח חדש. לא השתכנעתי.

נראה שגם בנק קטן ותחרותי כביכול, לא באמת רוצה לשבור את השוק ואת הקרטל. באסה. בחו”ל הבנקים מרוויחים מהלוואות מוצלחות לעסקים גדולים, ולא חולבים את הלקוחות. כאן הם נכשלים עם הטייקונים וחולבים את הצאן. זה אני!

לשמחתי אני לא לבד.

המועצה הישראלית לצרכנות פתחה בקמפיין ציבורי נרחב להורדת העמלות. הקמפיין פונה לציבור ולח”כים, ולציבור להפעיל לחץ על הח”כים. אתם מוזמנים להצטרף למאבק כאן (זה קל), ולקרוא קצת יותר על הסיבות למאבק, על הקמפיין ועוד אצל שוקי, שמסביר את הכל בצורה רהוטה.

התחיל הרטרו של הניינטיז!

גל הרטרו של האייטיז ששוטף את המדינה הוא נוראי: המוזיקה המטופשת, התספורות הנפוחות והחותלות אוכלות כל חלקה טובה. גם היוגורט חזר, הפעם בלי הפרוזן.

מלבד הסמית’ס, קשה למצוא משהו טוב בעשור הזה. אבל אחר כך בא שיפור.

אני גדלתי בניינטיז, עם הגראנג’, מוזיקת הדאנס המלודית, חולצות המשבצות וגם ביבי נתניהו. לשמחתי הרבה, ביבי חזר! נאמן או לא נאמן למדינה? חושילינג נאמן. קחו אותי למילואים עכשיו!

בכל מקרה, כתושב העיר הציונית תל אביב, אני משתדל לא לשמוע חדשות. מה שאתה לא רואה – לא קיים. אז אני מנסה לראות את הצד החיובי בחזרתו של נתניהו למשרד ראש הממשלה.

ובכן, זה מסמן את חזרת הניינטיז. כך אני מאמין. מאמין ונאמן. אני מקווה שמוזיקת סיאטל המשובחת (לא גן סיאטל בבאר שבע) תחזור לאופנה, וכך גם  חולצות המשבצות שהצלחתי לשמר מהתקופה ההיא.

וכשאני כן שומע חדשות, וידיעה מתחילה ב”שר החוץ אביגדור ליברמן…” אני נקרע מצחוק. את המשך הידיעה אני לא שומע. עדיף לא לשמוע. אביגדור ליברמן באמת שר החוץ? איזה קטעים.

זמנים מענינים. היה עדיף בניינטיז. יאללה, שיחזרו כבר.

הזדמנויות בפתח תקווה

ההערכה שלי לעיתון העסקים גלובס ירדה כאשר ראיתי את הכותרת הזאת:

“כשיש כל כך הרבה הזדמנויות בפתח תקווה, למה לנסוע לבוסטון”.

כשיש לך מילארד דולר פנויים, אז כנראה שאתה יכול להגשים פנטזיות בפתח תקווה. אולי הוא בסך הכל עושה מה שכל אזרח מצווה לעשות: להפגין נאמנות למדינה!

חג שמח!

שבעה דברים שלא ידעתם עליי

מזמן לא היתה משחקיאדה בבלוגוספירה. הנה השטויות שכתבתי במשחק הראשון בו השתתפתי. הפעם תוייגתי על ידי מיכל, לכתוב שבעה דברים שלא ידעתם עליי, ולהעביר את השרביט הלאה לעוד שבעה אנשים.

אז ככה:

  1. סעיף אחד: אני מופיע שוב, באחד בינואר! והפעם זה יהיה בפרילנד, אלנבי 47. עמית המתופף יתופף בכל השירים, שעברו עיבודים. הקאברים גם הוחלפו, והפעם אני גם שר אחד מהם! על כל שאר השירים ינצח ליאור, שכתב את כל החומר המקורי המשובח. אני עוד אקדיש פוסט לפני המאורע + אירוע פייסבוק + ניג’וסים.
  2. בדרך כלל אני הולך לישון לקולות קרייני ה BBC World Service. הקריינים הבריטים הרגועים מחליפים לי את המחשבות ועוזרים להירדם. אין כמו דיווח על כשלון שיחות הפיוס בזימבאבווה כדי להכניס אותי לתוך השינה.
  3. השבוע התחלתי קורס בישול בירה ביתית. היה כיף גדול! כל הפרטים כאן.
  4. יש לי אוסף שנקלים מאוד מכובד. כמעט אספתי 100 מטבעות! כשמכספי הפנסיה שלכם ייותרו רק תדפיסים, אני אוכל לקרוע את העיר עם אוסף השנקלים הבכיר שלי.
  5. נכשלתי בלהחליף נורה. כן, ככה זה גברים מודרניים. שברתי את נורת ההלוגן כשניסיתי להכניס אותה לבית המנורה. עבר שבוע מאז, וטרם קניתי נורה חדשה. אני מתמודד. זה פוגש אותי במקום מאוד לא פשוט.
  6. ולחיזוק האגו הגיקי שלי: אם תכנסו ל google.com ותקישו את האותיות יוח, גוגל כבר יציע לכם את שמי המלא (דפיקות גאות על החזה). מנגד, אם מקישים יוחאי בגוגל ישראל, הוא לא מציע את השם שלי. יש עוד לאן לשאוף…
  7. בום! אההה, זה משחק אחר. אני אוותר על אייטם שביעי. זה ייצא משעמם. אני מקוה שששת האייטמים מספיק מענינים…

ועכשיו אעביר את השרביט הלאה, ותסלחו לי אם כבר קיבלתם אותה ממישהו אחר (ערכתי בדיקה שטחית בלבד) :

שרון, ואנדר, הוטרינרית המשוגעת, האופנן, עירא, רואה שחורות, ונדב.

עוד כמה משחקי עבר:

בטח היו עוד. יאללה, שחקו!

אולמרט צריך ללכת בגלל המלחמה

אחרי עדות טלנסקי, גוברים הקולות להתפטרותו של אהוד אולמרט. אפילו אהוד ברק נענה לסקרים ושחרר איזושהי הודעה בענין.

אני בכלל לא מתרשם מהפרשה. אז הוא קיבל כסף במזומן? אז מה? אז הזקן הזה נזכר משום מה (אחרי הרבה שנים) להתלונן על אולמרט, כי הוא התאכזב ממנו. אויויוי.

ההתנהלות במלחמת לבנון השניה היא סיבה הרבה הרבה יותר חשובה כדי שהמנהיג יעוף. אני חוזר על זה שוב שוב כמו תוכי:

אולמרט אחראי ליציאה המהירה למלחמה. אולמרט אחראי למבצע “תמונת הנצחון” לקראת סוף המלחמה, כשהפסקת האש כבר היתה מוסכמת. 34 חיילים נהרגו לשווא. ועדת חקירה שהוא מינה, קבעה שהתגלו כשלים חמורים בהתנהלות שלו. מאה אלף אנשים יצאו להפגין נגדו וקראו להתפטרותו. גם המדיניות הכלכלית והשחיתות לא עוזרים לאולמרט.

ואולי דוד מוריס יפיל את אולמרט. הלוואי. אני רק מקוה שציפי לבני תחליף אותו ולא שאול מופז, חו”ח.

ולסיום, הנה תוכי, או כלבתוכי אם תרצו:

כלבתוכי

נלקח מכאן. מקוה שאני לא מפר זכויות יוצרים.

לפחות תזמינו אותנו

כחצי שעה אחרי שהאוטו זבל עובר מתחת לביתי, חבורה אחרת באה לזבל אותה:

מצלמים פרסומות בתל אביב

ממש לא בפעם הראשונה, מצלמים פרסומות בשכונה שלי. לא רק שהם עושים פרסומות לסימום ההמונים, הם גם מבטיחים שיבושי תנועה ואפילו לא כותבים מיהם. רק מודיעים בפתק בכניסה לבנין.

כשמפקיעים כך את המרחב הציבורי, אני חושב שבמינימום הם היו צריכים להזמין את תושבי השכונה למוצרים חינם.

כשבבנין ממול עשו מסיבה גדולה, הם לא רק התנצלו על הרעש, אלא הזמינו את כל השכונה למסיבה. מבחינתי זה מאפשר לי מצב של If you can’t beat them, join them.

לפחות הם לא מהבהבים במשך חודש

האוטו זצ”ל הי”ד 1988-2008

ביום שישי קשה אחד לפני כחודש נסעתי לפתח תקוה. כנראה שזה הקש ששבר את גב הגמל. רק עכשיו אני מוצא את הכוחות להתמודד.

בעודי מתקרב אל עבר העיר כאשר מגדלי עזריאלי ניצבים מולי, התחיל תקתוק מלחיץ מחזית האוטו. זמן קצר לאחר מכן, היה פוף קטן. הלחיצות על דוושת הגז כבר לא עזרו. המכונית החלה להאט. בשעטה האחרונה שלה, הצלחתי לכוון אותה אל שולי הכביש המהיר.

כיביתי את המנוע.בפעם האחרונה.

אי אפשר היה להניע יותר. הגרר שהזמנתי רטן שיש מלפניי מכונית והוא לא יכול לגרור אותי ככה. אמרתי לו שלא חשבתי על זה באותו רגע גורלי. הוא ביקש שאעקוף את המכונית שלפניי. הסברתי לו שהאוטו לא מניע. אז הוא אמר לי: “תדחוף”. אמרתי לו “תדחוף אתה”.

דקה לאחר מכן, אני מוצא את עצמי דוחף את האוטו, יחד עם בן אדם זר, לתוך נתיבי איילון, תוך כדי סיבוב ההגה.

לאחר שלא נהרגתי כהולך רגל באיילון, האוטו נגרר אחר כבוד למוסך. לאחר סוף השבוע, הגעתי למוסך ושם קיבלתי את הבשורה המרה: “המנוע הלך”. או בשפה האנגלית: The engine went.

בירורים קצרים העלו שהחלפת המנוע תעלה כ 5000 שקלים. לא טרחתי לשאול אם זה כולל עבודה ומע”מ. המחיר כבד מנשוא עבור מכונית שתישאר בת 20. לנצח.

מה שנותר הוא רק תהליך הקבורה. במקרה של מכוניות, מדובר בלמצוא מישהו שיקנה (בזול מאוד) את האוטו תמורת חלקיו. למשל סטארטר בן חודש. לחלופין, אפשר להנות מהברזל שלו. האוטו שוקל כטונה.

וכאן אני זקוק לעזרתכם: מכירים אנשים / מוסכים שמטפלים במקרים כאלה?

הקבורה השלמה לא תסתיים ללא העברת בעלות…

התרופות האמיתיות למחלה שלך

בשבוע שעבר הייתי חולה. חבורת חיידקים התנחלה אצלי בגרון ופתחה שם מושבה שגרמה לעליית החום ולהשבתה כללית. הרופאה בקופת חולים בשירותי בריאות כללית נתנה לי אנטיביוטיקה והמליצה על שתיית תה. היא גם אמרה לי לא לקחת משככי כאבים. אני מצאתי תרופות קצת יותר טובות:

קפה – עזבו אתכם מתה של פולנים זקנים. קפה מחזק את הגוף ומחדד את החושים שהתערפלו עקב החום הגבוה.
חומוס – המאכל הלאומי פשוט עושה טוב. תחושת הסיפוק וההיי הטבעי משפרים את המצב. יש הטוענים שחומוס גם אפקטיבי נגד מיגרנות.
אינטרנט בסלולר – לא תמיד מוצאים את הכוחות לשבת מול המחשב. אבל את הסלולר אפשר להכניס מתחת לשמיכה. הממשק הנייד של גוגל רידר + ויקיפדיה עוזרים להשכיח את הכאבים. זה גם מעייף את העיניים ועוזר להירדם.
אדויל – בכל זאת תרופה אחת סטנדרטית – הרופאה טענה שהיא גורמת לבחילות ולעוד תופעות לוואי. לי היא עושה רק טוב. לא רק מורידה את החום, אלא גם גורמת להיי, אפילו יותר מהחומוס! תוך חצי שעה יצאתי ממצב של מסכן בכיין לתחושה שאני יכול לכבוש את העולם. חבל שהאפקט לא נשמר לאורך זמן.

חוץ מזה, בזמן המחלה גיליתי שדיסק החדש של ניק קייב Dig Lazarus Dig ממש טוב, אם כי לא אפל כמו חלק מתקליטיו הקודמים.
ואחרי שחרשתי על הדיסקוגרפיה של בוב מארלי, הגעתי למסקנה ש Natty Dread הוא האלבום מספר אחת. חבל שההמונים מכירים את מארלי דרך האוסף הבינוני Legend.